בעשורים האחרונים מתחזקת התפיסה המדעית הרואה באוטיזם
מצב נוירולוגי הקשור לתבניות קישוריות מוחית לא מאוזנות, ולא רק כקושי חברתי או תקשורתי.
במקביל להתקדמות טכנולוגיות EEG ו-Neurofeedback, מצטברות עדויות מחקריות המצביעות
על קשר בין אימון בניורופידבק במרכז ממוקד לבין שינוי במדדי קישוריות ותפקוד באוכלוסיות עם ASD.
אחד החוקרים הבולטים בתחום זה הוא ד״ר רוברט קובן (Robert Coben, PhD), מהשמות המרכזיים
במחקר האמריקאי על EEG, רשתות מוחיות ויישום Neurofeedback בקרב ילדים על הספקטרום.
ד״ר קובן הוא פסיכולוג קליני ונוירופסיכולוג המתמחה בחקר קישוריות עצבית (Connectomics) ובהפרעות התפתחותיות.
הוא שימש שנים רבות כעורך וכתב מוביל בכתבי עת בתחום EEG-Neurofeedback,
ופרסם עבודות מחקר המשפיעות על האופן שבו הקהילה המקצועית מבינה את המנגנונים העצביים של אוטיזם.
תחומי התמחותו כוללים:
ניתוח EEG ממוקד-קישוריות
השפעת פרוטוקולים עצביים על התפקוד החברתי
התאמת פרוטוקולי Training לפי מיפוי מוח אישי
מחקר על Hyperconnectivity ו-Hypoconnectivity באוטיזם
שאלת המחקר והעיצוב.
מחקר מבוקר זה בחן “ניורופידבק מונחה-הערכה” (assessment-guided) בילדים ונוער עם ASD.
37 משתתפים הותאמו לקבוצת המתנה לפי גיל, מין, מאפיינים נלווים וחומרת ASD.
ההתערבות כללה 20 מפגשי ניורופידבק עם פרוטוקולים שיועדו להפחתת היפר-קישוריות
לפי ממצאי QEEG, בצירוף מדדים נוירופסיכולוגיים ונוירופיזיולוגיים לפני/אחרי.
מדדים ותוצאות עיקריות.
89% שיעור הצלחה קליני בדיווחי סימפטומים (הגדרה תפעולית לפי שיפור במדדי ASD מרובי-כלים).
ירידה של ~40% בסימפטומים הליבתיים (ATEC Total).
76% ממשתתפי הקבוצה הראו ירידה בהיפר-קישוריות מוחית, שנקשרה סטטיסטית לתוצאים הקליניים.
האימות בוצע ברבדים מקבילים: דיווחים קליניים, מבחנים נוירופסיכולוגיים ומדדים נוירופיזיולוגיים — ומצא עקביות בין השינוי המוחי לשיפור התפקודי.
פרשנות ושיקולים מתודולוגיים.
המחקר הדגים זיקה בין יעד נוירופיזיולוגי (“היפר-קישוריות”) לבין תוצר קליני, ובכך ביסס היגיון מנגנוני לטיפול.
עם זאת, מדובר בפרוטוקול של 20 מפגשים, ללא רנדומיזציה מלאה לאקטיבי-דמה (sham),
והמעקב ארוך-הטווח מוגבל — מגבלות שמדיניות המחקר העדכנית מבקשת לשפר במחקרי המשך.
ניתוח השוואתי של שני מחקרים מבוקרים הראה כי ניורופידבק מונחה-קישוריות/-הערכה
הדגים שיפור גדול יותר בתתי-הסולמות של ATEC לעומת פרוטוקולים סימפטומטיים,
ואף שיעור שינוי גבוה יותר למפגש כשמַקְבילים לפי חומרת סימפטומים.
המסר המתודולוגי: מיפוי-יעד קישוריותי עשוי לייעל את הטיפול ולהפחית מספר מפגשים נדרש להשגת אותה תמורה קלינית.
במחקר קליני-פיזיולוגי רחב (Clinical Neurophysiology, 2008) קובן ושות׳ תיארו באוטיזם
דיס-אינטגרציה בין אזורים פרונטליים ואחוריים ותבניות של תת-קישוריות ארוכת-טווח מול היפר-קישוריות מקומית (בפרט באלפא).
ממצאים אלו מתואמים לקו ספרותי ב-EEG/fMRI ומייצרים יעד אימון ברור ל-EEG-Neurofeedback.
הקו המחקרי של ד״ר קובן ממקם את ניורופידבק כגישה מכוונת-ביומרקר: אבחון QEEG לקישוריות
חריגה → פרוטוקול אימון להפחתת היפר-קישוריות → בחינת שינוי קליני ומוחי במקביל.
ממצאי 2007 ו-2010 מצביעים על אפקטים קליניים מובהקים ועל עליונות יחסית של פרוטוקולים
מונחי-קישוריות; יחד עם זאת, הספרות מזהה צורך בהרחבת מחקרי RCT עם בקרה דמוית-טיפול ומעקב רב-שנתי.
קובן הוביל מחקר רחב שעסק בהשפעת Neurofeedback על רשתות מוח בילדים עם ASD במספר מרכזים קליניים בארה"ב.
הממצאים כללו:
נרמול של רשת ברירת המחדל (DMN)
ירידה בתנודתיות θ ושיפור יציבות β
עלייה בקישוריות בין-אונתית
שיפור במדדי Social Responsiveness
התקדמות בתפקודים ניהוליים (BRIEF-EF)
המחקר חיזק את הקשר בין שינוי חשמלי-מוחי לבין שינוי תפקודי ממשי.
ד״ר קובן היה מהראשונים להציע שאוטיזם אינו “הפרעה חברתית” בלבד, אלא תוצר של קישוריות עצבית לא מאוזנת.
עבודתו הציבה בסיס למדדים עצביים אובייקטיביים, ומיקמה את האימון בניורופידבק ככלי שמסוגל להשפיע על רשתות מוח רלוונטיות לויסות, עיבוד מידע חברתי ותפקוד רגשי.
המודל שפיתח — המבוסס על מיפוי EEG אישי והתאמת פרוטוקולים לפי חריגות קישוריות — הפך לתקן עבודה במרכזים רבים בעולם.
עבודתם של מלאכים לא נגמרת ואנחנו בצוות מדע לרגיעה נמשיך לעדכן אתכם במחקרים פורצי דרך מרחבי העולם..